תאומים

אני מצייר על משטח המטבח עם האצבע איקס-עיגול בשיכבה העבה של אבק שמכסה את הקרוון גם מבפנים. האוויר עומד דום. החווה נמצאת בתרדמת משעות הבוקר המאוחרות. דממה. אפילו לכבשים חם מדי כדי לפעות.

גם השמן במחבת כבר חם ואני מניח את השניצל הראשון בפנים, שתחכה לה ארוחה שתחזור מחופשה בטורקיה. לא דיברנו כל השבוע.

אני ממשיך לשחק ולהפסיד מול עצמי ומוחק אחד אחרי השני עם סמרטוט המטבח. שיהיה קצת יותר נקי.

הלוואי שיכולתי למחוק את הסטוץ המיותר שהיה לי השבוע עם העובדת החדשה בעבודה.

אני מתחיל לחתוך עגבניות, מלפפונים ובצל, קובייה אחרי קובייה בדייקנות, מסתכל סביב והמראה של חוסר הסדר, הדברים הלא גמורים פוגש את עיניי. תכננתי לסיים חלק של דלתות ארון המטבח. אבל לא הספקתי.

הנייד שלי מצלצל. ת. מתקשרת. תמיד היא מבקשת להדליק את הגנרטור שיהיה חשמל לכמה שעות של מזגן.

' כן?' שטף של דיבור זורם מהשפופרת ורק חצי מזה אני קולט. ' מה'?! 'לא'!

'לא יכול להיות'.

אני מתיישב לרגע עד שעשן עולה מהמחבת וריח שרוף ממלא את המטבח. אני מנגב את הזיעה מהמצח וסוגר את הטלפון.

הכלבים מתחילים לנבוח, רכב מתקרב לחווה ואני הופך באיחור את השניצל לצד השני.

שלושת הכלבים שלנו פורצים פנימה אל המטבח ואחריהם אישתי עם חיוך לא מוכר.

אני מוציא את השניצל על צלחת עם נייר סופג וניגש אליה לחיבוק. זרועותיה אוחזות בי ברפיפות ותחושת זרות כאילו לא הכרנו כבר 10 שנים עוטף אותי.

'מה קורה'? היא שואלת בעיניים הכחולות והנוצצות שלה ובגמישות ואלגנטיות חומקת מהחיבוק כמו נחש.

'רגע, אני שם עוד שניצל ' אני אומר וחוזר אל האש. קולות של גרירת מזוודה מהמסדרון. הלב שלי פועם חזק. שמן רותח משפריץ לי על היד.

מה באמת קורה פה?

'לילה, את רעבה? איך היה?' מנסה להחזיר שליטה ומניח עוד שניצל על המחבת. 'תגידי שמעת כבר מה קרה?'

'אוהד, אנחנו חייבים לדבר'. היא מתקרבת ומתיישבת על קצה הכיסא על יד שולחן המטבח,

היא יודעת על הסטוץ שלי?! היא נראית אחרת. יותר אישה, פחות ילדה. התגעגעתי.

היא מספרת על הטיול בטורקייה, מסבירה לי מה היא מרגישה, מזיזה מדי פעם את הכוס שמונח על השולחן לפניה. מבטה נעוץ בשולחן כאילו מקריאה טקסט סמוי הרשום בלכלוך שעליו. היא מנסה להסביר בהגיון את הדבר שכולו רגש ואין בו שכל.

דמעות מתאספות בפינת העין שלי. אני מפנה אליה את הגב וכאילו מתעסק בשניצלים. העולם בתוכי נחרב. כמו התאומים בניו יורק שנפלו שעה אחד קודם.

10 שנים של זוגיות, רק שנה אנחנו נשואים. כולו נסעה לשבוע חופשה עם חברים.

אני מרגיש אותה נצמדת אלי מאחורה ולוחשת לי באוזן ' אני מצטערת'

'את רעבה'?

אבל היא כבר גוררת את המזוודה שלה שוב בחזרה החוצה.