ליום הולדת 29 קניתי חיפושית סגולה ב6000 שקלים בתלפיות. היא הייתה מהדגם היותר חדש שפנסיה היו כבר עגולים וגדולים ולכן לא נחשבה כרכב אספנות. אך בכל זאת הייתי צריכה לעשות לה טסט פעמיים בשנה. הייתה לי מחשבה חיובית שהיא נוצרה בברזיל, מקום אהוב עלי ובאותו תקופה הייתי שומעת לא מעט את הבחורה מאיפנמה בזמן הנסיעות. בפנים העיצוב שלה היה מאוד בסיסי, כמעט הייתה ריקה חוץ מהגה גדול, מוט ארוך להילוכים שאת קצה הידית החלפתי למין כפתור עגול שהיה יצוק מפרספקס שבו היה כלוא שבלול ו2 כיסאות ומושב אחורי עם ריפוד דימוי אור חום שהיו בו מן חורים קטנים כאלה כאילו חוררו על ידי מזלג. בנוסף היו בה באופן קבוע את חפירה ו2 בקבוקי מי עדן גדולים על הרצפה מאחורי מושב הנהג.
יש לי תמונה של אימא שלי בת ה19 עומדת מול האוטו הראשון שלה. צילום בשחור לבן. אז לא באמת יכולתי לדעת באיזה צבע החיפושית שלה הייתה, אבל בתוך ליבי קיוויתי שגם היא הייתה סגולה.
שחזרתי עם עצמי את הצילום הזה כמה ימים לפני שמכרתי אותה. ומזמן לא הרגשתי קרובה אליה כל כך כמו באותו רגע שנעשה תמונת הפולרואיד.
היה מאוד קשה לנהוג בה. הכול זז בקושי וגם העליות וירידות בירושלים הקשו אלי ועליה אך הינו בחיפוש תמידי למרחבים של שטח פתוח ציבורי. שטחים ירוקים שיכלתי להגיע קרוב עם האוטו ולא היה לי הרבה זמן לסחוב את הגופות עד מקום מנוחתן הסופי.
תמיד חיפשתי מקום עם נוף, מקום בקרבת עץ או איזה סידור אבנים יפה. מצד שני הוא היה צריך להיות מקום רחוק אדם ולא גלוי עין.
כשמצאתי את המקום המדויק הייתי מתחילה את העבודה בריכוך האדמה עם בקבוקי המים. הופכת אותה ליותר קלה לחפירה. העבודה עם גופות קטנות היה יחסית קל, הבור שהייתי צריכה לחפור לא היה גדול והעומק גם לא יותר מחצי מטר, מה שנקראה כסף קל. לפעמים הן היו גדולות והעבודה הייתה יותר מורכבת גם מבחינת המאמץ הפיזי וגם מבחינת הלוגיסטיקה אבל זה גם הוסיף עוד איזה 200 שקל.
למרות שלא ביקשו ממנו היה לי חשוב בסוף לקשט את הקבר ותמיד עשיתי תפילה קטנה בלב. לפעמים זו הייתה הזדמנות לרגע לדמיין שאני עומדת מול הקבר של ההורים שלי, שהיה רחוק ממני מאוד.
גם ידעתי כמה הבעלים היו קשורים לכלבים שלהם וגם רציתי לעשות את העבודה בצורה הטובה והרצינית ביותר, מודעת לאחריות שנפלה על כתפיי להשכיב למנוחה את היקר לליבם. הרי אחרת הם היו נשלחים למשרפה העירונית.
אין ספק שזו הייתה העבודה הכי מוזרה שבה עבדתי אי פעם בחיים. קוברת כלבים וחתולים בהרי ירושלים. בגיל 30 מכרתי את החיפושית שלי ונסעתי ללמוד ווטרינריה בברלין.